בין אם זה בולונז בארוחת צהרים, מרק גולש בערב שישי, סטייק עסיסי במסעדה או שיפוד על מנגל – כדי ליהנות מבשר משובח ואיכותי צריך לדעת כיצד לבחור נכון. אבל איך? בישראל אין חוקים המחייבים את היצרנים והמשווקים להעניק מידע על נתח הבשר, איכותו וטיבו, ואנחנו נאלצים להסתמך על הידע האישי שלנו ועל אמינות הקצב.
הדרך הטובה ביותר לזהות בשר איכותי מחייבת אותנו להתחקות אחר מקור הבשר, דרך גידולו ואורח חייו. אבל ברוב המעדניות, האטליזים והסופרמרקטים לא ידעו לספר לנו עליו כלום! מה הוא אכל? כיצד הוא גדל? ואפילו לא ידעו לספק לנו מידע בסיסי, כמו מאין הוא הגיע?
באירופה, מידע לגבי מקור הבשר מהווה דרישה על פי חוק. ביפן סריקת בר קוד פשוטה של הבשר תגלה לכם מה הפרה שרכשתם אכלה. בארצות הברית החוק אמנם אינו דורש זאת, אך מספר גדול של יצרניות מזון פרסמו בשנים האחרונות התחייבויות אמיצות לגבי אופן גידול הבשר שהן מוכרות ומתקשרות בשקיפות עם הצרכנים שלהן באופן שאנחנו יכולים רק לחלום עליו.
תראו כמה דברים אנחנו לא יודעים על הבשר שאנחנו קונים:
- מקורו? האם מדובר בבשר מגידול מקומי שנולד וגדל בישראל או שיובא במשלוחים החיים מאוסטרליה בהובלה ימית בתנאים קשים לאורך מספר שבועות?
- בריאותו? האם גודל והוחזק בסביבה המתאימה לצרכיו או שנאלץ לקבל אנטיביוטיקה מניעתית כדי להישאר בחיים וזרזי גדילה במטרה להגדיל את משקלו במינימום זמן.
- תזונתו? האם נהנה מתזונה נאותה או מתפריט דל החוסך בעלויות למגדל, אך פוגע בבריאות בעל החיים ובבריאותנו.
- רווחתו? האם הוא נהנה מחופש תנועה, מרחב קיום מספק ואינטראקציה סביבתית וחברתית או שגדל כיחידת ייצור תעשייתית שכל מטרתה להביא לחיסכון בעלויות היצור?