ב־1 ביולי 2025 נכנס לתוקף בשווייץ חוק מהפכני: כל מוצר מזון ממקור חי – בשר, חלב, ביצים – חייב לשאת תווית אם בייצורו נעשה שימוש בפרקטיקות שגורמות כאב או סבל לבעלי החיים.
והפעם לא מדובר בסיסמאות כלליות, אלא בפרטים עצמם – בדיוק כפי שהם יופיעו על האריזה:
- “הבשר יוצר מבקר שעבר סירוס ללא הרדמה”
- “הבשר יוצר מבקר שעבר הסרת קרניים ללא הרדמה”
- “כבד אווז שיוצר באמצעות האבסה בכפייה”
אלו משפטים קשים לקריאה – וזו בדיוק הנקודה. מה שהוסתר מעיני הצרכן במשך שנים הופך לנוכח, גלוי ובלתי ניתן להתעלמות.
קריטריון חדש בשוק העולמי
שווייץ אולי שוק קטן, אבל היא שינתה את כללי המשחק: היא הכניסה לשיח המזון העולמי קריטריון חדש – שקיפות לגבי פרקטיקות פוגעניות בהקשר של רווחת בעלי החיים.
זו לא הצהרה וולונטרית של יצרן ולא החלטה שיווקית – אלא חובה חוקית שמציבה מול הצרכן את האמת העירומה. בכך היא יצרה קריטריון נוסף במשחק הכלכלי.
יצרן שיכול לעמוד בדרישה הזו נמצא בעמדה שונה מיצרן שלא יכול. לא מפני שהשוויצרים קונים הכי הרבה בשר בעולם – אלא מפני שהם הכניסו לשיח הגלובלי מימד חדש: האם אתה מוכן לחשוף את שיטות הייצור שלך?
למה דווקא שווייץ משנה את השיח?
שווייץ היא מדינה קטנה ובכל זאת, היא לא פעם סיפקה תקדימים ששווקים גדולים יותר אימצו אחריה.
כך למשל, כבר ב־1992 נאסר בה השימוש בלולי כלובים לתרנגולות – צעד שהפך בהמשך לנורמה באיחוד האירופי ובמדינות נוספות. גם בתחום סירוס חזירים ללא הרדמה שווייץ נחשבת לחלוצה, ואחריה מדינות אירופאיות אחרות קבעו מגבלות דומות.
משום כך, ניתן להניח כי החקיקה החדשה על סימון מזון מן החי עשויה להיות הרבה מעבר לצעד מקומי: היא יכולה לשמש סמן דרך למה שעוד ייושם בשווקים רחבים בהרבה – ובראשם האיחוד האירופי, שבו כבר מתנהל דיון דומה.
עצם קיומה של חקיקה כזו מייצר שפה חדשה – כזו ש־NGOs , צרכנים ורגולטורים יכולים לאמץ כתקדים.
ומה אצלנו בישראל?
בישראל אין כיום שום חובה לחשוף לצרכן כיצד גודלו בעלי החיים.
הצרכן לא יודע אם הפרה עברה סירוס או הסרת קרניים ללא הרדמה, או מהי שיטת הגידול של העוף או הדג שהגיע לצלחת שלו.
במציאות של מלחמה מתמשכת, שבה הלך הרוח מתמקד בעיקר בהישרדות יומיומית, קשה לצפות לדיון ציבורי על רווחת בעלי חיים ושקיפות בשרשרת המזון.
אך גם בעבר, כשהנושא כן עלה לסדר היום, הוא התרכז בעיקר במשלוחים החיים – וגם שם נשאר בגדר הצהרות ודיונים פוליטיים. על אף שנים של מאבק ציבורי והשקעות אדירות של ארגוני זכויות בעלי חיים, לא הושג כל שינוי ממשי.
דיבור בשפה חדשה
שווייץ לא שוק ענק, אבל היא הכניסה קריטריון חדש למשחק: שקיפות לגבי פרקטיקות כואבות בתעשיית המזון מן החי.
המשמעות חורגת הרבה מעבר לגבולותיה. היא משנה את השפה שבה אנחנו מדברים על מזון: לא רק טעם, רכיבים, ומחיר– אלא גם את מה שנעשה בדרך לשם.
והשאלה לישראל היא לא “מתי נאמץ את החוק השווייצרי”, אלא:
מתי נבין שגם אנחנו נצטרך ללמוד לדבר בשפה הזו – ואם לא נתחיל עכשיו, כמה יעלה לנו הפער בהמשך?
